חושי תת המודע כמכפלת הכוח שלך להצלחה – חוש 2
הי
הפעם הקודמת נפגשנו במסע מהיר בזמן ל- 1996,
לפני שנדלג חזרה לציווליזציה העדכנית של ימינו,
ניתן שוב גיחה לשלהי שנות ה- 90, מה דעתך?,
בכ”ז נוסטלגיה…, זוכר את עצמך ב- 1996?,
הזמן עובר מהר, ואנחנו גדלים, משתנים איתו..,
שוב כפי שהבטחתי – זה ייקח ממש כמה דקות…
בקורס ההכשרה בוינגייט לאימון גופני חיילי בעודי חיילת,
אחת המשימות שעמדו בפני – הוא מסלול מכשולים, פזצטות,
ריצות, אימוני כוח, בחום, בשטח… ועוד מיני הרפתקאות…,
הכל עבר נהדר… עד, שנפגשתי עם קיר בגובה 2:20 מטרים,
מה אומר לך?, אני והוא – לא ממש הסתדרנו – זה היה מהרגע הראשון,
מבטים, תחושות מעורבות ו…הוא פשוט עמד שם – לא זז.
המשימה שלי בין יתר המכשולים – הייתה לעבור אותו, לא…, לא מסביב, בטיפוס,
בלי קיצורי דרך, פשוט לעבור אותו!, ככה 1 על 1 – אני והוא…, בכל פעם,
בכל אימון – אני מנסה, והוא בשלו עומד שם, איתן ויציב,
ו…שוב לא מצליחה – זה נראה לי בלתי אפשרי,
ואז… אני רואה את בנות קבוצת האימון שלי, עוברות,
עוד אחת ועוד אחת והתחושה… תחושה של תסכול,
יש פה משהו שאני מפספסת, איך זה שאני לא מצליחה?
רובן – בגובה שלי – 1.64 מ’, כך שאין פה ממש הסבר,
מה קורה פה? שאלתי את עצמי…
שאלתי את כל מי שהצליחה לעבור – מה היא עשתה/ עושה כדי לעבור אותו.
קבלתי כל מיני עצות – וכשניסיתי שוב בטכניקות חדשות – זה לא הצליח.
באחת ההפסקות הכריזו על אימון נוסף , כהרגלי – “קפצתי על ההזדמנות”,
למרות שהכל כאב, הייתי עייפה, ויותר מתמיד זה לא נראה הזמן.
לא ויתרתי, כשעמדתי הפעם מול הקיר – תיארתי לעצמי סיטואציה של
“מלחמת שוורים”- כמו שהשור מתמקד בבד האדום ומסתער עליו בכל הכוח,
החלטתי שלא משנה מה – הפעם אני הולכת לעבור אותו !, נשמתי עמוק,
התמקדתי, דמיינתי את עצמי עוברת את הקיר – לפני שבכלל פתחתי בריצה לעברו,
ו… ע-ב-ר-ת-י אותו לראשונה בחיי, האושר היה גדול, זו הייתה נקודה
מכוננת, רצו בנות לעברי לחבק אותי, התחושה הייתה נפלאה. מאז – עברתי את
הקיר בכל פעם וסיימתי את המסלול כולו בהצלחה.
החוש השני של תת המודע – הרצון!
מה שעמד בבסיס ההצלחה של הסיפור הזה הוא לא אחר מאשר רצון,
כן כן, רצון, כל מה שאנו לוקחים על עצמנו באשר הוא,
שאלת המפתח צריכה להיות עד כמה אני באמת רוצה את זה
ומה אני מוכנה לעשות כדי שזה יקרה?
ו “האם אני מוכנה לשלם את המחיר?”
כשהתשובה לכל ה- 3 השאלות הינה חיובית, אנחנו בדרך הנכונה!
למרות הקושי, למרות הכאב הפיזי ואין ספור הכשלונות בניסיונות קודמים
לעבור את המכשול להמשיך לנסות, לא לותר,
למרות שלא פעם יש תחושה של תסכול/ אכזבה.
כלי נוסף וחשוב לא פחות הוא שינוי המחשבה.
הרצון לעבור את הקיר – היה חזק! מעבר ל”חובה” לסיים את הקורס,
זו הייתה תשוקה בוערת שהייתה בי באותה נקודת זמן והיא סימלה עבורי כ”כ הרבה.
מבחינתי לעבור את הקיר – הייתה אבן דרך ומקום שבו אוכיח לעצמי שאני יכולה,
יכולה לעבור את “הקירות” הקיימים בחיי ולהתמודד עם הפחד. “ניפצתי” כאן את
ההגיון שאמר – אי אפשר, זה קשה מידי, זה לא אפשרי והוכחתי לעצמי שאם אני
רוצה מספיק – אני יכולה לעבור – תרתי משמע.
הנחישות, ההתמדה, וניצול כל נקודת זמן – “להתאמן, לנסות, להמשיך”
הם אלו שאפשרו לי למצוא את הדרך,
ה”כשלונות” רק הגבירו את הרצון להצליח. רק אז…, הבנתי את כוחו של הרצון.
ובאמת התחושה אז הייתה – שאני יכולה לנצח בכל מה שמספיק ארצה בו.
ושהאפשרי והלא אפשרי – טמונים פעמים רבות ברצון, או יותר נכון בתשוקה בוערת.
אז מה אפשר לקחת מזה?
כמה פעמים הרגשת שיש קיר שעומד בין הרצון שלך למה שקורה במציאות שלך?
האמת היא שרוב האנשים משתמשים בתרופת הדמה “תרצת נפוצה”
על מנת להסביר לעצמם ולסביבה למה לא…, (ותמיד יש סיבות למכביר…),
המון פעמים אני נתקלת בשאלות – אני רוצה לקבל קידום/ לרדת במשקל/
להרוויח יותר/ לשפר מערכות יחסים, או ליצור חדשות.
העצה שלי: שאלו את עצמכם 3 שאלות מפתח
- כמה אני באמת רוצה את זה?
- מה אני מוכן לעשות כדי שזה יקרה?
- האם אני מוכן לשלם את המחיר?
באם התשובה שלילית , הניחו לזה ועבדו לדבר הבא.
באם התשובה חיובית – צאו לדרך, יש לכם את החוש השני של תת המודע
שמשחק לטובתכם!
וטיפ קטן נוסף – הכינו תוכנית פעולה של 6 דברים להם אתם מתחייבים לעשות
מידי יום על מנת לקרב אתכם למטרה.
המשך יבוא – נתראה בחושים הבאים.