מאפיינים לסטורי של אווה ב- 5 מוטיבים עיקריים להעברת מסרים
את הסטורי של אווה ראיתי ביום שפורסם עם הבת שלי ב ה- 12. בכינו שתינו. זהו אמצעי להעברת מסרים גאוני, נגיש וקליט המחובר לרגש, לעובדות ולנתונים תודות ליומן שכתבה בחייה.
הכל תודות לאב וביתו שהחליטו להעביר את המסר הכל כך כואב ומורכב של השואה באופן שיחבר אליו את הקהל הצעיר בארץ ובעולם. מיה ומתי כוכבי. תודה על ההשראה באופן העברת המסר הכ”כ חשוב הזה.
מצאתי לנכון למקד מנקודת ראייתי את 5 התובנות המרכזיות על סמך הניסיון שצברתי בעשור האחרון בהעברת מסרים למשרדי ממשלה וחברות.
הפרוייקט הכ”כ חשוב הזה התחיל בשאלה איך מעבירים מסר באופן שיותיר חותם, יפעיל את הרגש ויצור הזדהות? באופן שניתן יהיה להמחיש ולו את השואה. הסטורי של אווה המבוסס על סיפור אמיתי של ילדה בת 13 שממחישה מנקודת מבטה את מה שחוותה לו יכלה לתעד באינסטגרם: כלי מודרני להעברת מסרים באופן נגיש שלא היה קיים בתקופתה אך מוכר לנו היטב. נחלתם של הדור הצעיר והבוגר כאחד. היו שטענו שזוהי זילות בשואה, אך לדעתי זו מחווה שמסייעת להגיע למילוני אנשים בארץ ובעולם ולדור הצעיר בפרט ולהילחם בבורות הקיימת, לתת מעט מושג תוך יצירת הזדהות והכנסתו של הצופה לתוך הסיפור… בדרך שכולנו מכירים
הסיבה לכך שהסטורי של אווה הפך להצלחה כ”כ מסחררת ברחבי העולם תוך יממה מהבית הלבן ועד ל 50 מדינות ומלעלה מ- 100 מליון צפיות ותגובות נרגשות בטווחי גיל שהוגדרו מלחתחילה כקהל היעד האולטימטיבי אליו כיוונו – מגילאי 13 – 30. היוזמה הזו – הסטורי של אווה מבורכת בעיני. קראתי היום כתבה שאנו לא מציינים מספיק את השואה. ושריר השיכחה של כל אותן זוועות עושה לנו עוול. חשוב לזכור, חשוב לספר, חשוב להפיץ למען יראו וייראו, הלא הבטחנו – כי לא עוד. לעולם לא עוד. על כן, לא מספיק רק יום אחד בשנה, חשוב שכל אחד ואחת יהיו שגרירים של העם, של הניצולים, של התקומה, הם שילמו בחייהם ובמותם. ומחובתנו לכבד, לזכור, ולהנציח. ויותר מכל לוודא שלנו ולילדינו יהיה עתיד טוב יותר.
העברת המסר עבדה כי היא משלבת את כל המרכיבים החשובים ביותר:
1. שילוב בין החלק הקוגניטיבי לרגשי – דוגמא מתוך סיפור מהימן המתבסס על סיפור אמיתי בשילוב עובדות ונתונים (חיבור לחלק הקוגניטיבי) על בסיס יומן שנכתב ע”י גיבורת הסיפור בזמן אמת שמחברות אותנו הצופים אליה ויוצרות אמפתיה והזדהות תוך כניסה אל עולמה. הדוגמאות והסיפור המרכזי המוצג בפנינו מחברים אותנו להיבט הרגשי. כולנו אוהבים סיפורים. סיפור טוב הוא אמצעי חשוב מאין כמוהו בהעברת מסרים לכל גיל, וכל קהל.
2. פילוח קהל יעד מדוייק המכוון אל הדור הצעיר (13- 30) המשתמש בסטורי מספר פעמים ביום על מנת להעביר לחבריהם ולעולם את המסרים שלהם. סוג של יומן אישי מודרני, ויזואלי, תחושתי. לעולם התוכן התקשורתי, העכשווי והמודרני שמהווה פלטפורמה שבה משתמשים מליוני איש ברחבי העולם משיגה מטרה חשובה מאין כמוה ביצירת הזדהות, כשהיא מעוררת רגש, ומכניסה אותנו לתוך אחד מתוך מליוני הסיפורים של השואה הנוראית באופן חוחשי שמצליח להגיע עד רגע זה למעל 100 מליון איש.
3. שימוש בפלטפורמה רלוונטית לקהל היעד – המדברת בשפתם ברשתות החברתיות. פריסת רשת בפלטופרמה חברתית שבה קהל היעד נמצא, חי, נושם ובועט ומעביר מסרים ותכנים התואמים לתחומי העניין שלהם. יצירת סיפור עם קווי מתאר והזדהות עם הדמות הראשית המכניסה אותנו לעולמה במציאות מורכבת, שבתחילה נראית נורמטיבית שעם התפתחות הסיפור והדמות מתהפכת לקשה ואכזרית.
4. רגש ואותנטיות – חשיפה בזמן אמת של המתרחש, ללא פילטרים. עם חשיפת הכמיהה לחיים, חשיפה לפחדים ונקודות הכאב. ע”י צילום מטלפון נייד, שיש לכולנו. בדרך שלא מותירה אותנו אדישים, אלא יוצרת הזדהות וחיבור של ממש. נותן לצופה תחושה שהוא נמצא שם, יחד איתה, ומרגיש איתה את הרצון לחיות, חולק איתה את הכמיהות והחלומות לעתיד, ורוצה כמוה ואיתה לשרוד את התפות והזוועה כדי לזכות להגיע ליום שאחרי. באחת מהרצאות טד “העוצמה שבפגיעות” מומחשת פה היטב. עד כמה העומצה בחיבור שלנו לגיבורת הסיפור חזק עקב השיתוף האותנטי שלה בכל היבטיו.
5. זווית הסיפור – או הזוית דרכה אנו מעבירים את המסר, והסיפור. למרות הפקה עתירת תקציבים, לא הייתה שם ולו מצלמה מקצועית אחת. הקאסט, השחקנים, התפאורה, המיקום העניקו לנו תחושה אמיתית של ממש. כאילו זה קורה ממש עכשיו. כסצנה מתוך סרט הוליוודי משובח. האותנטיות נשמרה לאורך כל הדרך, כשהצילום נעשה לאורך כל הדרך מטלפון נייד. לעיתים בתנוחת הסלפי המוכרת לנו היטב כ”כ ע”י גיבורת הסיפור עצמה. בין אם המסר שלכם מצולם או כתוב. תדאגו להוסיף נופח המאפשר לצופה להרגיש חיבור אותנטי בהתאם למה שחשוב לכם שירגישו ולמה שחשוב לכם שיתחברו.
על כל אדם, לדעת: “דע מאיפה באת ולהיכן אתה הולך“
סבתי עליה השלום, עברה את מלחמת העולם השניה. בילדותי הקשבתי לסיפוריה ועל מה שעבר על משפחתה. היא תיארה לי נערה צעירה שברחה עם משפחתה מפולין לרוסיה בתחילת המלחמה, גוועו ברעב, באחת הפעמים אימם ציידה אותה ואת אחותה במטבע האחרון שהיה בידה על מנת לקנות שק תפוחי אדמה.
שתיהן נערות צנומות, חצו את הנהר על מנת להגיע לאיכר על מנת לרכוש עבור משפחתם. תוך שהן חוזרות עם שק תפוחי האדמה, מרחק קצר לפני הנהר, ראה אותן נאצי כשכתובת SSתלויה על זרועו. הוא החל לרדוף אחריהן כשהוא צורח לעברן לעצור. מרוב בהלה, שק תפוחי האדמה נשמט מידיהן לנהר והן נמלטו מהר ככל שיכלו ורצו על נפשן. למזלן הן נותרו בחיים. הן לא ידעו איך לומר לאימם כי הסיכוי האחרון לארוחה הגונה ירד לטמיון, הן רצו לזרועותיה והתייפחו יחד כשהן רועדות מרעב, מקור ומפחד. הם חששו מהנאצים שמא ימצאו דרכם למקום שבו היו, הם הסתתרו והסתירו את זהותם כיהודים כדי לשרוד. ברחו, ועשו הכל להישאר בחיים. כל מה שהיה להם, ביתם, רכושם נגזל מהם ברגל גסה כשהותירו אותם חסרי כל, כשהם חיים בצל הפחד מידי יום. חלק מבני משפחתם נרצחו ע”י הנאצים: שתיים מאחיותיה של סבתי, וכל משפחתו של סבי עליו השלום. מאז עלו לישראל ובנו בית לתפארת. אבי נולד כאן בשובו של סבי מהמלחמה. אחותו אז, הייתה בת 5. סבי הקים עסק ב- 10 אצבעות ועבד עד יומו האחרון. סבתי שידעה מחסור מהו תמיד הייתה פותחת את ביתה ומארחת עם שפע של אוכל מעשי ידיה אך הסבל הגדול שעברה הותיר אותה עם כאבים פיזיים שהיו בלתי נסבלים עד יום מותה. אילו היו נשארים בפולין ונשלחים למחנות הריכוז, ככל הנראה לא הייתי פה היום.
הסיפור הזה נוגע לכולנו ובכולנו. חשוב שנמשיך לשאת את הלפיד הבוער מדור לדור, בארץ, בעולם. על מנת שנעצור את גלי השנאה העיוורת והאנטישמיות בזמן. היא עדיין מגיחה ראשה ברחבי אירופה וארה”ב מבורות ושנאת חינם. חשוב שלא נשתוק. שלא ניתן לזה לעבור ליד מבלי לעשות דבר. נזכור ולא נשכח. נזכור ולא נסלח.
לזכר כל אותם 6 מליון נשים, גברים וטף שהושמדו, נשרפו ונרצחו בדם קר ע”י המרצחים הנאצים. ביניהם מליון וחצי ילדים. רק על רקע היותם יהודים, ללא עוול בכפם. האנטישמיות בשיא כיעורה, שנאה העיוורת והבוערת שיצרה רוע שטני בלתי נתפס. בכל פעם שאני קוראת על האנשים, המשפחות, סיפורי הזוועות אי אפשר לעכל או להכיל.
המוח האנושי ההישרדותי נוטה להדחיק כל דבר שהוא קשה מנשוא, כדי לשרוד. קשה לנו להכיל. סיפורה של אווה מאפשרת לנו להיכנס לעולמה להכיר אותה מקרוב ולהתחבר אליה. מפחיד ובלתי נתפס לחשוב שזה היה ממש לא מזמן.
