מאחורי הקלעים של המוח האנושי

מאחורי הקלעים של המוח האנושי

אם תהיתם היכן מאוחסנים הזיכרונות שלכם, הגעתם למקום הנכון.

מאת שרון אייזן

מנגנון הפעולה של המוח הרגשי

יש חשיבות מכרעת להיכרות עם המוח הרגשי, האופן שבו הוא פועל והשפעתו על הדרך שדרכה מגיבים למצבים, וההשפעה על ההתנהגות שלנו ביום יום. הוא בעל תפקיד משמעותי במנגנון קבלת ההחלטות שלנו, בדרך בה אנו מתקשרים עם אנשים בפן האישי והמקצועי, להתנהלות שלנו מול כסף, התמודדות עם פחדים, שינוי הרגלים, אכילה רגשית, חרדת נטישה, הצלחה או כישלון בעסקים, וביעדים אישיים. לכן בחלק זה נמחיש את האופן שבו המוח הרגשי פועל, מהו תפקידו של כל חלק וכיצד נוכל לנהל אותו בהתאם לתמונה המנצחת לשנו במקום שהוא ינהל אותנו ויוביל למקומות רצויים פחות.

 

המוח הרגשי מצוי במערכת הלימבית ומקושר לאזורים נוספים במוח האדם (כמו קליפת המוח – נוירוני המראה, האונה הימנית של המוח), ואחראי על הרגשות שאנו חווים. בעבר חשבו שהמוח הרגשי הוא המערכת הלימבית (המוח העתיק) שמופעל באמצעות fight or flight – זהו למעשה המנגנון ההישרדותי. הוא היה נחוץ מאוד בתקופת האדם הקדמון, שהתמודד עם חיות טרף, והתמקד בהישרדות יום יומית. המערכת הלימבית – המנגנון האוטומטי שלה, ההישרדותי היה פעיל מאוד. היום השאלה היא אם לברוח או להילחם.

החלקים השונים מופעלים לפי הקשרים שונים

מדובר במערכת מידע סגורה וקבועה, המכילה מידע רגשי המוטבע מילדות, וממחזרת אותו כל הזמן. בספרם של גוזף לידוקס ומרטין ל. רוזמן נחשפים חלקים במוח שמראים באופן ברור את החיבור לרגשות. הם מצאו כי הרגשות שלנו משפיעות על האופן שבו אנו חושבים בדרך מאוד מובהקת שמשתקפת בפעולות ובתוצאות שלנו בחיי היום יום.

אם נתבונן במיקרוסקופ, נבחין בקבוצה של מבנים מוחיים המעורבים ברגשות כמו: פחד, תוקפנות ועונג וממונים על אגירה של זכרונות.

סיור קצר על חלקי המוח הרגשי והתפקידים שהם באים לשרת: היפוקמפוס – hippocampus

אם תהיתם היכן מאוחסנים הזיכרונות שלכם, הגעתם למקום הנכון. ההיפוקמפוס הוא מעין ארכיון שאליו נאספים ומקודדים הזיכרונות הטובים יותר והטובים פחות שצברתם במהלך חייכם. זהו אחד המבנים העתיקים ביותר בעולם החי, צורתו דומה לצורה של סוסון ים (פירוש המילה מיוונית), ותפקידו ניווט ואחסון זיכרונות חדשים בעלי אופי של התנסות אישית. הזיכרון של שמות, פנים, אירועים, חפצים ועוד, נרכש תודות לדיאלוג בין האונה הרכתית להיפוקמפוס. זהו המקום שבו הזיכרון הופך לזיכרון ארוך טווח. סוג של ווסת משוכלל לסוגים שונים של חלקי הזיכרון – תכונות, תבניות, מיקום וכיוון. מעין גשש בלש שאוסף ראיות מצטברות. אם חשבתם שכשמתבגרים אין יותר היווצרות והתחלקות של נוירונים, תחשבו שוב, זהו החלק היחידי במוח שתהליך ההיווצרות וההתחלקות מתרחשים גם בגילאים מבוגרים.

גרעין השקד – אמיגדלה

בלב ליבו של המוח הרגשי, נמצאת האמיגדלה, אשר מזהה ומפיקה את הכעס והפחד. אם שאלתם את עצמכם פעם מה גורם לסערת רגשות כזו או אחרת, או לחלופין, מה גרם לכם להתכווץ ולהשתתק מתוך פחד – הכול מתחיל בחלקיק במוח הרגשי בגודל של שקד. חלקיק כזה קטן יכול להפוך את החיים על פיהם, לשנות קבלת החלטות חשובה מהקצה אל הקצה, ולגרום לנו להוציא “את המפלצת החבויה” בתוכינו כלפי סיטואציה או אדם. או לחלופין להתכנס, להשתתק ולאכול את עצמנו מבפנים.

אם נפרק את התחושות המורכבות הללו של כעס ופחד – חשוב שנבין שאלו סך הכול צבר של נוירונים. האמיגדלה היא למעשה מערכת ההתרעה של הגוף, שהתפקיד שלה הוא להזהיר אותנו מפני איום וסכנה קיומית. זו “האזעקה הפנימית” שלנו. ויש לה קוד סודי, הדבר שמאתחל אותה הוא הפחדים והכעסים שלנו, (לכל אחד מאיתנו הקוד הוא שונה, היות שאנחנו כועסים/ מתעצבנים על רקע זיכרונות עבר, כעסים ופחדים שמפעילים אותנו יותר מאשר אנשים אחרים), בעוד יש כאלו המשותפים לבני האדם (פחדים וכעסים גנריים: פחד ממוות וכדומה..) המערכת הזו חשובה היות שמדובר במנגנון הגנה. לזה היא נועדה, כל הפרשנויות האחרות שנוספו ב”גוף הסרט” והן רבות, ומהוות למעשה 98% אל מול הסכנות והאיום הממשי שאנו נפגשים עימם במשך תקופת חיים (מובן שהנחה זו מתייחסת לעיתות שלום ובזמני שגרה).

שימו לב, גם כאן יש התפלגות… האמיגדלה קיימת הן במוח ימין והן במוח שמאל. (2 האונות של המוח אחראיות על 2 צידי הגוף בהצלבה, ויתרה מזו אמונות על לוגיקה מול דמיון ויצירתיות). האמיגדלה בהמיספרה השמאלית של המוח אחראית לקליטת אותות אזהרה קוליים, ואילו האמיגדלה שבהמיספרה הימנית קולטת איום חזותי/ הבעות פנים… המשפט – “אל תעשה לי פרצופים” או “למה אתה ברוגז.” רק בשל מבט פנים מתפרש בדיוק מחלק זה של המוח. שתי האונות נמצאות כל הזמן בדיאלוג ביניהם, וכך אם אתם צופים בסרט אימה. סביר להניח שאתם תקשרו את הקולות המפחידים (מהאמיגדלה, בצידו השמאלי של המוח, אודיטורי), בעוד את הפנים וההבעות המאיימות תתפסו בעזרת האמיגדלה בצידו הימני של המוח – (ויזואלי).

ניסוי שנעשה על בעלי-חיים הראה כי יש קשר בין האמיגדלה לרגשות אימהיים. אימהות – דעו שיש לה גם חלקים טובים, בכל זאת… אם בכעס ופחד עסקינן, לפחות נוכל להתנחם שהזיקה האימהית שטבועה בנו מבטן ומלידה, מצויה באמיגדלה. מה שמעניין היה לראות שחיות, שלהן הוסרה האמיגדלה, נטשו את גוריהן.

הידעתם? לפחד יש שני מסלולים!

אף על פי שנראה לנו שישנם אין ספור פחדים. דעו שלפחד יש שני מסלולים עיקריים:

  1. המסלול הקצר (פחד ספרינט/לחימהsprint fear SFF)) – במסלול הקצר אנחנו נכנסים ל”נוהל חירום”, המכוון את הגוף לדריכות ותגובת – “הילחם או ברח” המוכר. אם נניח הייתם בתקופה הפרה היסטורית והייתה תוקפת אתכם חיית טרף, המסלול הקצר היה נכנס לפעולה מיידית, זמן התגובה הוא בעניין של שניות בהתאם לסיטואציה ולניסיון קודם.
  2. המסלול הארוך (מרתון הפחד MF – marathon fear )). כאן כבר יש לנו זמן להערכת מצב, שיקול דעת וקבלת החלטות. כשאותות הפחד מגיעות לאמיגדלה, בחירת התגובה תתבצע אז בהתאם למצב ולמערכת השיקולים הפנימית שלנו.

 

כל פחד באשר הוא מנותב לאחד משני המסלולים. פחד מהצלחה/ פחד מכישלון – משויכים למסלול הארוך. אלא אם מדובר בסיטואציה שבה צריכה להתבצע החלטה מיידית במצב לחץ מתוך פחד מוחשי כזה או אחר.

פחד קהל – בו ברגע – או שבורחים מהבמה או שנלחמים (לא בקהל) אלא בפחד תוך כדי תנועה, וזה בהנחה שאנחנו שם בזמן אמת. אם תהיה לנו הצעה על השולחן ועל הזמן לקבל את ההחלטה אם ללכת על זה או לא, נכנס למסלול הארוך שיאפשר לנו קבלת החלטה ודרך להיערך מראש.

פחד מדחיה – לרוב אינו מודע, ויגרום לנו לא לעשות את הצעד בו ברגע שיש לנו את ההזדמנות (שוב בהתאם לסיטואציה וחלוקה למסלול הקצר/ הארוך).

“רבים מאיתנו לא חיים את החלומות שלנו כי אנו חיים את הפחדים שלנו.” לס בראון .

הגרעין הנסמך - nucleus accumbens

אם שאלתם את עצמכם היכן נמצא מרכז ההנאה והעונג שלכם, אז הרי לכם התשובה. כל מה שאתם חווים כהנאה צרופה: ריקוד, צחוק, הנאה ממאכל שאתם אוהבים, אורגזמה (מינית/ אינטלקטואלית/ רגשית) הרי לכם הכספת! המקום שבו נמצא סוכן הגמול הראשי המכיל את ריכוז הדופמין הגבוהה ביותר במוח. שם המסיבה האמיתית מתרחשת, שם הכול קורה. המקור לכל אותם רגעי אושר והנאה צרופים שחוויתם כל חייכם. מרכז ההנאה הזה, מעבר להנאה שהוא גורם בחיינו, הוא מנגנון הישרדות חשוב שמרגיע כאב, מפחית חרדה, וגורם לתחושת הנאה צרופה בזמן שאנו חווים אורגזמה ומגע מיני ולא רק. (קחו לדוגמה עיסוי, או כשעושים לכם נעים בגב, פעילות גופנית שאתם נהנים ממנה וכדומה).

אז מתי גילנו את מכרה הזהב הזה?

הביולוג ג’יימס אולדס והחוקר פיטר מילנר איתר את מרכז ההנאה לראשונה ב-1954. בניסוי שערכו על חולדות, שהעדיפו לשהות בחלק של הכלוב שבו שהו בעת הגירוי החשמלי שגרם להם עונג על ידי גירוי באיזור מסוים במוח. על ידי לחיצה על מתג מסוים יכלו להפעיל את הגירוי באופן עצמוני. לחיצה על המתג מאות פעמים בשעה.

מרכז העונג מופעל על ידי למידה וחיזוק התנהגותי – למידה של מה גורם לנו עונג, וחזרה על ההתנהגות או הדפוס שהוביל אותנו לשם, אך ממלא תפקיד פעיל ביצירת תופעות של התמכרות. התמכרויות חיוביות הן למשל התמכרות לתחום ספורט כזה או אחר המשחרר דופמין, בעוד תופעות התמכרות שליליות הן התמכרות לסמים, המשחררות את הדופמין, ואף מקדימות את ההזדקקות לסם לפני אוכל, שתייה ויתר צרכים קיומיים של האדם, ויוצרות סבילות. אפשר לראות תופעות התמכרות לשתייה חריפה, טלויזיה, הימורים, אכילה רגשית, המייצרים התניה של “עונג” כזה או אחר, כהתניה לדפוס התנהגות או הרגל. על כן, היכרות עם המערכת והאופן שבו היא פועלת מאפשרת חופש בחירה למנגנוני הנאה מקדמים (ספורט, קשר מיני בריא עם בן/ בת הזוג, רכישת ידע ועוד), ולא פוגעניים עם הרס עצמי ואיבוד שליטה.


אם נרד לעומק, “החיילים הקטנים”, אותם שליחים של מרכז ההנאה, מגורים על ידי נוירוטרנסמיטרים (שליחים עצביים). הדופמין לדוגמה הוא אחד מהם. הנה כמה דוגמאות לשליחים עצביים שכאלה:

  1. דופמין – מעורב בתהליכי למידה, תנועה ועוררות. עליה בעונג ובמוטיבציה, ירידה בעצב.
  2. אנדורפין – משכך כאבים ומשפר את מצב הרוח.
  3. סרטונין – זיכרון, למידה, תנועה, עוררות, הרגעה, ויסות תגובות רגשות והפגת דיכאון. שלווה והרגשה טובה.
  4. אוקסיטוצין – הורמון האהבה, רביה, תשוקה והיקשרות.
  5. ואסופריסין – השפעה על רמת לחץ הדם.
  6. קורטיזול – חילוף חומרים, עיבוד ושחרור סוכר.

במוח שלנו יש מאות אלפי נוירונים המתקשרים זה עם זה ללא הרף.

לכל רגש שאנחנו חווים ונתנו לו שם (פחד, שמחה, עצב, חרדה). אפשר לדמיין בתרשים עם רמות שונות של אוקסיטוצין, סרוטונין ודופמין מווסתים את מערכת העצבים האוטונומית על ידי שחרור וייצור הורמונים וממוקמים בהיפותלמוס.

דילוג לתוכן